היא הגיעה אלי שלושה שבועות אחרי לידה שקטה.
היתה שבר כלי, ובפגישה הראשונה שלנו סיפרה לי את כל הסיפור המאד לא פשוט שלה.
יכולתי כל כך להבין ולהזדהות.
אמרתי לה שהיא תהיה אמא, אנחנו נטפל בטראומה, והיא תצליח להיקלט שוב.
שבוע שעבר קיבלתי ממנה את התמונה המתוקה הזו!
היא סיימה אצלי את התהליך, חזרה לחייה באופן מלא, ונקלטה להיריון בריא ותקין בידיים מלאות. והנה היא כאן, עמית הקטנה והמתוקה.
"יש דימום חזק מאוד, אנחנו מאבדים אותה!", אני שומעת במעורפל, רגע לפני שאני מאבדת את ההכרה בחדר הלידה, מרגישה מישהו לוחץ את אצבעות רגלי, "מאמי
אחרי אותו ניצחון שלי הקושי הכי גדול שלי, הגיע הזמן לניצחון נוסף, כל הצלחה קטנה היא עוד חוליה בשרשרת שבסופו של יום מובילה אותנו את
אין ספק בכלל שהעבודה שלי היא שליחות חיי, ועכשיו היא גם מקועקעת לי על הזרוע, just believe, תאמיני! כי הכל אפשרי! גם להחזיק תינוק כשכולם
