המסע שלי להיות אם היה ארוך, מורכב ומלא תנודות רגשיות. יום אחד הייתי מלאת תקווה וציפייה, וביום אחר הרגשתי ייאוש ואכזבה. בתקופת הטיפולים, הרגשתי שהגוף
את מלטפת את הבטן, כל כך מאושרת, מדמיינת את הלידה את הפרחים הבלונים בצבע תכלת או ורוד, את הסושי שתקבלי אחרי שהוא/היא כבר בחוץ…. את מחייכת, חולמת, מצפה כל כך…. ואז ברגע אחד הכל מתהפך.
המסע שלי להיות אם היה ארוך, מורכב ומלא תנודות רגשיות. יום אחד הייתי מלאת תקווה וציפייה, וביום אחר הרגשתי ייאוש ואכזבה. בתקופת הטיפולים, הרגשתי שהגוף
לא כולם יודעים, אבל אני עובדת עם נשים מכל הארץ, וגם מחו"ל. יש לי "סניפים" של היריונות/תינוקות, ממגדל העמק וצפת בצפון ועד אילת בדרום, והרחוקה
אין באמת דבר כזה "משבצת ריקה", כל חלל בחיינו מתמלא, הרי אנחנו לא חיים בריק, לפעמים, אנחנו פשוט לא מבחינות במה שקרה. אז מה באמת
