היא הגיעה אלי שלושה שבועות אחרי לידה שקטה.
היתה שבר כלי, ובפגישה הראשונה שלנו סיפרה לי את כל הסיפור המאד לא פשוט שלה.
יכולתי כל כך להבין ולהזדהות.
אמרתי לה שהיא תהיה אמא, אנחנו נטפל בטראומה, והיא תצליח להיקלט שוב.
שבוע שעבר קיבלתי ממנה את התמונה המתוקה הזו!
היא סיימה אצלי את התהליך, חזרה לחייה באופן מלא, ונקלטה להיריון בריא ותקין בידיים מלאות. והנה היא כאן, עמית הקטנה והמתוקה.
כל מי שמכיר אותי ואת הסיפור שלי, יודע איזה קרע עצום נפער בליבי, ואיפה הייתי, ממש בתחתית הבור הכי עמוק שניתן לדמיין. המקום הזה היה
יוצאת מבית החולים, מרגישה ריקה, חלולה, הכל כואב לי, נפשי פצועה, הלב פועם רק כדי להשאיר את נשמתי באפי. מגיעה הביתה, והדבר האחרון שאני רוצה,
גם אני הייתי שם, בדיוק שם … שבוע 21 להריון, בטן קטנה מאוד עדיין, מובלת לאזור חדרי הלידה, אין יותר יכולת ספיגה לכרית תחת ראשי,
