חלפה שנה מאז אותו יום בלתי נשכח, בוקר שנצרב בליבך לנצח. את כבר קמה בבקרים ויוצאת מהמיטה, נוסעת לעבודה, אוספת את הילד מהגן.. שיגרה. אבל
את מלטפת את הבטן, כל כך מאושרת, מדמיינת את הלידה את הפרחים הבלונים בצבע תכלת או ורוד, את הסושי שתקבלי אחרי שהוא/היא כבר בחוץ…. את מחייכת, חולמת, מצפה כל כך…. ואז ברגע אחד הכל מתהפך.
חלפה שנה מאז אותו יום בלתי נשכח, בוקר שנצרב בליבך לנצח. את כבר קמה בבקרים ויוצאת מהמיטה, נוסעת לעבודה, אוספת את הילד מהגן.. שיגרה. אבל
גם כשגשום ומעונן, קרני החמה תמיד ימצאו את דרכם אלייך, את רק צריכה להביט למעלה ולהבחין בהן.. את אחרי הלידה, הכל כואב, הגוף, הלב, את
כשאת מרגישה כל כך ריקה, עצובה ושבורה, שואלת את עצמך "למה? למה זה קרה דווקא לי? מה עשיתי רע?" וכל מה שאת יכולה להעלות על
