הזמן חולף, והעצב עוטף אותך, את לא יודעת איך תוכלי להמשיך. שום דבר לא מצליח להעלות חיוך על שפתייך, הכל כל כך אפל… חסר תקווה
את מלטפת את הבטן, כל כך מאושרת, מדמיינת את הלידה את הפרחים הבלונים בצבע תכלת או ורוד, את הסושי שתקבלי אחרי שהוא/היא כבר בחוץ…. את מחייכת, חולמת, מצפה כל כך…. ואז ברגע אחד הכל מתהפך.
הזמן חולף, והעצב עוטף אותך, את לא יודעת איך תוכלי להמשיך. שום דבר לא מצליח להעלות חיוך על שפתייך, הכל כל כך אפל… חסר תקווה
אחרי חמש שנים של ניסיונות, תקוות ואכזבות – מעיין הגיעה אליי. יחד יצאנו למסע רגשי עדין ואמיץ. והיום – היא אמא לאורי הקטן והמתוק כל
"באת אלי פתאום ואמרת לי בואי…", את, קטנה שלי, ילדת קשת אהובה שלי, נולדת אחרי המבול והסערה הגדולים ביותר של חיי, אחרי אובדן קשה מנשוא
